אָוֶן

אָוֶן

 

יְדַעְתִּיךְ בְּהַר צְחִיחַ סֶלַע, 

בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת.

וַיָּרָם לִבָּם לְעַנּוֹתֵנִי אָוֶן, 

הֶאֱפִילוּ עֲלֵי תַּדְהֵמָת חֲשֵׁכוֹת.

וְרוּחַ צְפוֹנִית קָרָה מְנַשֶּׁבֶת,

עַל פִּתְחוֹ שֶׁל שְׁאוֹל תַּחְתִּית אֶעֱמֹד,

וְנַפְשִׁי מִמָּוֶות שׁוּב נִגְאֶלֶת.

וְאָז רוּחַ קָדִים תִּשְׁרֹק, 

מִמִּדְבָּר עָלְתָה,

וְיָבֵשׁוּ מְקוֹרוֹתַי, 

רוּחִי לֹא אֵדַע.

אַךְ כֵּן הִכֵּית בְּשׁוֹרֶשׁ לִיבִּי וִיבֻוקַּע,

וְהוֹדֵךְ כַּזַּיִת וְרֵיחֵךְ כַּלְּבוֹנָה.

וְאַתְּ נוֹטֶלֶת דִּמְעוֹתַי.

וְעַנּוּ בִּי.

כִּי פֵּרוֹתַיִיךְ גָּנַזְתִּי, 

וַעֲווֹנַי לֹא כִּיסִּיתִי,

וְאַתְּ נָשָׂאת עֲווֹן כָּל־חֲטָאַי.

אִבַּדְתִּי דַּעַת, 

אַךְ עַתָּה אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן.

וּבְדֶרֶךְ צְדָקָה נִצְעָד בנַּחַל אֵיתָן.