התורה הרוחנית

לכבוד לי: ייחודו של ח.נ.ביאליק בזה, שידע לזהות את המילים הנדירות ההן, שנשכחה משמעותן ולהחיות ולהאיר ממחשכי הארץ. בשירו של ביאליק " הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן " קיימת סוגיה שלא הובנה לי כראוי. נהוג לפרש השיר כשיר אהבה אל אישה מסתורית בשם " רחלה " ואני נוטה להסכים על מחשבה זו,  אך האהבה לא תהא לדמות מסוימת, כי תהא האהבה המתוארת בשיר מכוונת ומרומזת על התורה. ואף על פי שהיתה התורה פרוצה בעיני הגויים כי לא יוכלו לה להבינה,  בעיניו של ביאליק היתה התורה ברה וטהורה והוא אֲהֵבָהּ בחייו כמו כן במותו כאשר יעלה אל משעול הקמה.  " ואִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה –אֲנִי אָנָה בָא ?" ללא התורה, אבדה דרכו.  כי תהא התורה מקור השראתו עוד מימי ילדותו ואף מימי ינקותו אפופת המסתורין. " פה יש לבריות והולכות הן רכיל" כי ישמיצו הגוים אנשי הנכר את כבוד התורה, כי יפרשו בה כרצונם, ילעגו למאמינים ולדבקים בה, אך דבריהם של המרכלים לא יגעו בו כי יודע חכמת התורה ואהבה ביניהם, ברית עולם. ובערב, בערוב ימיו כי יצא אל משעול הקמה  יבקש אותה שוב וענו בו - מן המילה עינוי הנפש, ומה אם היא תאחר? אך...