התורה הרוחנית

בְּרֵאשִׁית  בְּרֵאשִׁית נָעוּ המַיִם בְּלִי־קוֹל,   וְרוּחַ עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי תְּהוֹם.   וַיֹּאמֶר אוֹר וַיְהִי־זָהַר,   וַיִּבָּקְעוּ שְׁחָקִים כְּכַנְפֵי שַׁחַר. וַיַּבְדֵּל בֵּין מַיִם לְמַיִם,   וַיִּקְרָא לָרָקִיעַ שָׁמָיִם.   וַתֵּרָא הַיַּבָּשָׁה מִתּוֹךְ מַיִם רַבִּים,   וַתִּלְבַּשׁ עֵשֶׂב וְעֵץ פְּרִי נֹשֵׂא זֶרַע. וַיִּתֵּן מְאֹרוֹת בִּמְעוֹן רָקִיעַ,   לְמֶמְשֶׁלֶת יוֹם וָלַיְלָה.   וַיִּשְׁרְצוּ מַיִם נֶפֶשׁ חַיָּה,   וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־פְּנֵי רוּחַ שׁמיא. וַיִּבְרָא אדם בְּצֶלֶם אוֹר,   וַיִּתֵּן בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.   וַיַּשְׁקֵף אֱלֹהִים אֶל־מַעֲשֵׂהוּ,   וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד. 💬

מִזְמוֹר לְרֵאשִׁית דַּעַת

דֹּלֶב

לְבִתִּי לִי יָם

בְּיוֹם הַהוא

לִי יָם

חַיֶּלֶת הַבְּרִיאָה! שִׁירַת הַבֹּקֶר בְּמִּדְרָשׁ הַפְּלִיאָה בֹּקֶר זַךְ זְרִיחָהּ בַּפֶּתַח מַמְתִּינָה, צִפּוֹר פּוֹקַחַת אֲבָרֶיהָ עַל כִּי נִרְגֶּשֶׁת הִיא לַבְּרִיאָה, לִקְרַאת הַחַמָּה תַּתִּיר חֲלוֹמָהּ בִּמְהֵרָה תגִּיעַ היְמָמַהּ. אַיֵּה חֲלוֹמָהּ? כִּי נִגְנַז בֵּין נַפְתּוּלֵי הַלֵּל וְחַיֶּלֶת הַבְּרִיאָה מַמְתִּינָה לַסַּנְוֵרִי הָאֵל.

הווה נצח אסברא מִדַּעְתִּי. יוֹבִילֵנוּ בְּדֶרֶךְ תּוֹעָה בַּמִּדְבָּרִיּוֹת הַשְׁמָמָהּ נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי. נשבורנא חומות הזמן, כי עת האתמול היה ותם ועת המחר כי לא נודע ונשאר עם ההווה! ומהו הווה? ההווה הוא הנצח, נקודה כה זעירה ונצחית. והגימטריא מראה את הקשר: נצח =148=13= 4 הווה =22= 4 משמעו: הווה=נצח. וזאת חובה עלינו: לנצח על ההווה על ידי שבירת חומות העבר ומכשולי העתיד ולהתמקד בכעת.

לכבוד לי: ייחודו של ח.נ.ביאליק בזה, שידע לזהות את המילים הנדירות ההן, שנשכחה משמעותן ולהחיות ולהאיר ממחשכי הארץ. בשירו של ביאליק " הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן " קיימת סוגיה שלא הובנה לי כראוי. נהוג לפרש השיר כשיר אהבה אל אישה מסתורית בשם " רחלה " ואני נוטה להסכים על מחשבה זו,  אך האהבה לא תהא לדמות מסוימת, כי תהא האהבה המתוארת בשיר מכוונת ומרומזת על התורה. ואף על פי שהיתה התורה פרוצה בעיני הגויים כי לא יוכלו לה להבינה,  בעיניו של ביאליק היתה התורה ברה וטהורה והוא אֲהֵבָהּ בחייו כמו כן במותו כאשר יעלה אל משעול הקמה.  " ואִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה –אֲנִי אָנָה בָא ?" ללא התורה, אבדה דרכו.  כי תהא התורה מקור השראתו עוד מימי ילדותו ואף מימי ינקותו אפופת המסתורין. " פה יש לבריות והולכות הן רכיל" כי ישמיצו הגוים אנשי הנכר את כבוד התורה, כי יפרשו בה כרצונם, ילעגו למאמינים ולדבקים בה, אך דבריהם של המרכלים לא יגעו בו כי יודע חכמת התורה ואהבה ביניהם, ברית עולם. ובערב, בערוב ימיו כי יצא אל משעול הקמה  יבקש אותה שוב וענו בו - מן המילה עינוי הנפש, ומה אם היא תאחר? אך...

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה.

מִפְּרִי עֵטוֹ של אָבִי אֶל שַׁחַר.. בַּשַּׁחַר אָהַבְתִּי, חָלְפָה הַדִּמְעָה, דִּמְעָה מְלוּחָה שֶׁל עֲרִירִיּוֹת דְּלוּחַהּ, בְּשַׁחַר דִּמְעָתִי טָבַעְתִּי. הָיָה שַׁחַר, הָיָה אוֹר. נוֹתְרָה דִּמְעָה וְלֹעַ שָׁחוֹר.. שֶׁל שְׁחוֹר. שֶׁל שַׁחַר שֶׁלֹּא הָיָה לַיּוֹם. תְּהֵא מְנוּחַתְךָ עֵדֶן בֵּן יְקָר.

בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה'

עַבְדְּךָ

since I've been loving you

וַיִּחַדְּ

שַׁבָּת שָׁלוֹם הַמַּלְכָּה

כָּל אוֹת וַאוֹת

יָּגֶל  אוֹר  מִזְרַח  הַלֵּל

על השם רֹתֶם תיקון עִיוּוּת משמעות השם רותם או בלשון המקרא רֹתֶם . על פי המילון רֹתֶם הוא סוג שיח מדברי ירוק וחסר עלים. והדבר הציק לי כי מסופר במלכים א פרק י"ט שאֵלִיָּהוּ הנביא  ברח אל המדבר פן יהרגוהו שליחי אִיזֶבֶל המרשעת מכיוון שהיה נביא אלוקים אמיתי, ושם במדבר מצא מקום לנוח תחת הרֹתֶם. ככתוב: "וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל" אך לא ייתכן, שאֵלִיָּהוּ הנביא מצא מחסה תחת עלי הרֹתֶם אם לא היו לו עלים. אז כיצד? חקרתי קצת בדעת מפרשי המקרא ובדעת חכמינו כי היה זה רֹתֶם אחר. המלבי"ם מסביר וכותב - שהיה זה מלאך ה' שנשלח בדמות רֹתֶם רב עלים וצל תחתיו, ושאֵלִיָּהוּ הנביא מצא מנוחה תחתיו. הסיפור הוא, שאֵלִיָּהוּ הנביא התייאש מחייו כפי הכתוב "וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהֹוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" , דאז יבוא מלאך ה' להצילו (צל), ככתוב: "וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל" אם כן משמעות רֹתֶם על שהצל על ...

נַפְשִׁי שָׁאַלְתִּי

הָבוּ לִי דֶּרֶךְ חֲכָמִים

גַּעֲגוּעִים - מעֵט אֲבִי

שְׁתֵּי בְּנוֹתַי

צֶבַע הַשָּׁנִי מְחֻויָּב אֲנִי מִמַּעֲלֵי נִשְׁמָתִי  לְשַׁתֵּף אֶת דְּבַר בִּינְתִי. רָאוֹ רָאוּ עֵינַי עד כמה יפה הַתּוֹרָה וחכם הוא דבר אֱלוֹהַּ, וָאֶשָּׂא עֵינַי וְיִרָאֶה דְּבַר חָכְמָה וַתָּשׇׁב הַתּוֹרָה  ותִּפְקַח דְרָכִים  לחקור את צבע  הַשָּׁנִי . וכאָדָם התּוֹעֶה ומצא דרך כן ליקטה נפשי חָכְמָה. המפרשים והמְבָאֲרִים נתנו על כך דעתם באומרם שהיה זה צבע הלהבה הבוערת, כַּשֶּׁמֶשׁ בְּעֵת זְרִיחָתָהּ וּכְגֶחָלִים לוֹהֲטוֹת. כזה היה צבע הַשָּׁנִי , שתהליך יִצּוּרוֹ אָבַד בֵּין נַפְתּוּלֵי הַזְּמַן! וייתכן בהחלט, שהשם מרמז על תהליך יצירת הצבע, שהיה שונה וצרך שני פעולות בכדי לקבל את הגוון המיוחל. סוֹד צִבְעָם אָבַד בַּשָּׁנִים, והיו אלו: "וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי" , צבע הַמִּשְׁכָּן . ולבי דָּוָה. וחשיבות הדבר לי בהבנת הפסוק מישעיהו: "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהֹוָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" (יְשַׁעְיָהוּ א':יח') וּכְהֶרְגֵּלִי בִּקְדֻושַּׁת הַתּוֹרָה אֶסְב...

וַיִּחַדְּ

אִשָּׁה

זְבֻל

דַּלּוּ יָדַי דַּלּוּ יָדַי מָרוֹם וְנַשְׁמָתִי בֵּית אֲדֹנָי, שָׁם אֶשְׁמַע שִׁיר וַאֲפַזֵּם בִּנְבֻכִים חַיַּי. וּדְבוֹרָה לִי תְּגַלֶּה דֶּרֶךְ מְעוּפָה, אַךְ סוֹד הַצְּבָעִים תַּחַת כְּנָפֶיהָ צָפְנָהּ. כָּלוּ אוֹיְבַי, עַיְּפוּ צוֹרְרַי, תִּדְּפֶנָּה רוּחַ. לֹא לִי דְּרָכַי עוֹלָם וּמִצְּעָדַי חַיִּים לֹא יְדַבֵּרוּ אֵלַי. תְּבוּנָה אֶדְלֶה,  אֶלְמַד-נא באוֹרָה, וּמִשְׁפָּטַי שִׁיר נָגֹלּוּ כַּמַּיִם, וּשְׂכַר צְדָקָה יִנְחַל אֵיתָנָהּ שִׁבְעָתַיִם.

נְּשָׁמָה  וְ נְשַׁמָּה  וסוּגִיָּה חדשה אֶלָּאֶה וְאֶתְמְהָא. שֶׁנְּשַׁמָּה היא שְׁמָמָה כְּפי שֶׁכָּתוב: "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כׇּל עוֹבֵר" רש"י כותב: הארץ אשר היתה שממה. מַדּוּעַ קרא הקב"ה לַנְּשָׁמָה שְׁמָמָה ? הֵיאָךְ? ואַסְבִיר: בֵּין  הַנְּשָׁמָה  וּנְשַׁמָּה הֶבְדֵּל עָצוּם. בִּין  נְשָׁמָה  הִיא נִשְׁמַת הָאָדָם, שורש נש"מ. בִּין  נְשַׁמָּה  הִיא מן השורש שמ"מ, שְׁמָמָה, שְׁהִיא צוּרַת הנִפְעַל כלומר נִהְיָה לשְׁמָמָה. ניתן להבדיל בֵּין שתי הַמִילִּים רק על פי מַשְׁמָעוּת הכתוב, או על פי הניקוד. נְשַׁמָּה,  שְׁמָמָה, יבוא פַּתָּח תחת ה שַׁ  וה  מָּ דגושה, נְשָׁמָה,  נִשְׁמַת הָאָדָם, יבוא קָמָץ תחת ה שָׁ  וה  מָ   אינה דגושה. לדוגמא: "תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאׇהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב" (תהלים ס״ט:כ״ו) שֶׁכַּוָּנָתוֹ תְּהִי טִירָתָם שׁוֹמְמָהּ, ריק ונטוש. ואילו: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" (תהילים ק"נ:ו') שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְנ...

הבּוֹקֶר פָּקַדְתִּי מִיטָּתְך

חַיֶּילֶת הבְּרִיאָה

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר

בֵית־זְבֻל, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מְעון האֱלוֹהִים אֶסְבְּרָא מִדַּעְתִּי: עַל פִּי האקדמיה ללשון העברית , וְעַל פִּי חז"ל בֵית־זְבֻל - הוּא מִישְׁכָּנוֹ שֶׁל האֱלוֹהִים ..  זְבֻל המילה זְבֻל היא משפת אֲרַמִּית בַּבְלִית עתיקה : zabālu ומשמעו מקום רָם וְנִשָּׂא . זְבֻל אינו מן המילה זֶבֶל מהעברית או דֶּשֶׁן , כפי שנכתב ב אקדמיה ללשון העברית . על אף ששתי המילים דומות ומזכירות אחת את השניה. והרי ידוע, שמילים נשתרשו אל השפה העברית משפות שמיות אחרות באותה תקופה ומתקופה מוקדמת יותר, כגון עָלְמָא=עוֹלָם, יְמָמָא=יְמָמָה, מְשִׁיחָא=הַמָּשִׁיחַ וכדומה .. המילה זְבֻל היא משפת אֲרַמִּית בַּבְלִית קדומה אשר הושפעה מהאשורית. ומשמעותה הוא מהשורש נש"א,  נישׂא, נוֹשֵׂא, נשׂיא, מִתְנַשֵּׂא = מקום חשוב, מנהיג, תואר עליון, גבוה וגם סולח.  עתה אקח את הפסוקים בהם תופיע המילה זְבֻל ואחליף במילה מהשורש נש"א:  "שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה, לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ" שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד [נִשָּׂא], לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ...

וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ

נָטוּ השָׁמַיִם

הֵיכָן עַלְּמוּ חֲלֹמוֹתי הֵיכָן עלמו חֲלֹמוֹתי? הנֶאֱלְמוּ עם הנְבִיאִים? איה חֶזְיוֹן  לִבִּי? לְמִי הנְבוּאוֹת וְרוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בָּם? הֵיכָן הבִּינָה הֵיכָן החָכְמָה? הֵיכָן תסתתר עַלמת חן הבְּרִיאָה? אַיֵּה מילותך אַיֵּה פְּסוּקך היבלעו במַחֲשַׁכֵּי הָאָרֶץ? אֵלִי אֵלִי אל אֶעֱזׇבְךָ יָמִים אֵלֶיךָ אֲשָׁוֵעַ עת יְשׁוּעָתִי נָא שְׁמַע קוֹלי אל ירא לִבִּי טֶּה שָׁמַיִם ורעשׁ האֶרֶץ כי עֲרָפֶל תַּחתךָ כי נבל האָרֶץ. אלוהי, לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ אַתָּה הוא סלְעִי וצוּרִי ובְךָ אֶחֱסֶה כי לְךָ יאמר לִבִּי את כׇּל פני הַשִּׁירה הַזֹאת.

הָאֶחָד לחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי תשפ"ג.   וַיִדְרוֹךְ על אֶרֶץ... וַתִּרְעָד הָאָרֶץ .. תהילים ק"ד "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן, וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו. הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. אָשִׁירָה לַיהֹוָה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי, אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהֹוָה. יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם." "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה הַלְלוּ יָהּ."

עַל רֹאשׁ הַרְאֵל   חיים נחמן ביאליק בַגַּי כתב:  עַל רֹאשׁ הַרְאֵל, בִּזְרֹעוֹת דַּלּוּ רוֹם וּפְתוּחוֹת, מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי יָמִים עֹמֵד דֹּם אִישׁ שָׂב. בִּשְׂמֹאלוֹ מַטֵּה עֹז וִימִינוֹ תֹּאחֵז לוּחוֹת, מִפָּנָיו נֹגַהּ הוֹד, לוֹ חֲגוֹר – בָּמֳתֵי עָב.  וּלְרַגְלָיו תֻּכּוּ שְׁנֵי עֲנָקִים גְּבוֹהֵי קוֹמָה, יִלָּחֲמוּ בוֹ בָּעֹז, אֵלָיו יַעַרְכוּ קְרָב; בַּקַּרְדֹּם וּבַחֲנִית עֲלוֹת יַעְפִּילוּ רוֹמָה וּגְזֹל מִזְּרוֹעוֹ אֶת־לוּחוֹתָיו – אַךְ לַשָּׁוְא!  כִּשְׁנֵי עַפְעַפֵּי שַׁחַר עֵינָיו תִּבָּקַעְנָה, וּבְעַנְוַת צֶדֶק מִגָּבֹהַּ יַבִּיט בָּם – וּבִרְכֵּי שְׁנֵי עֲנָקִים שַׁחוֹת, אַף תִּכְרַעְנָה – מֵרוֹמְמוּתוֹ הָס! כָּמֹהוּ עוֹד לֹא קָם!

לכבוד השנה החדשה תשפ"ג

"וַיֵּרֶד יְהֹוָה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְהֹוָה לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה"  "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ .. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל .. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא .. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ .. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ .. לֹא תִּֿרְצָח .. לֹא תִּֿנְאָף .. לֹא תִּֿגְנֹב .. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר .. לֹא תַחְמֹד .. .. "וְכׇל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ." "וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים...

לִמַּדְתָּני תּוֹרָתך  מִקַּדְמַת דְּנָא לִמַּדְתָּני תּוֹרָתך, כי אתה אֱלֹהִים נָטַעְתָּ כל עץ ובִּינָה, לְהַשְׂכִּיל ולהבין, לראות בריאה ביצירתך. יָרֵאתִי גְדֻלָּתְךָ, ותִּפְאַרְתְּךָ כעֲטֶרֶת עוֹלָם, בעֹז נוֹרְאֹתֶיךָ אֲסַפְּרָה כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ, גִּלִּיתָ חֻקְּךָ אשר מפיךָ אֶשְׁמַע, אַךְ וְרַק מפיךָ אֲקַיֵּמָה. הֵאַרְתָּ שְׁבִילי פסוקים, ובדְּרָכֶיך פָּקַחְתָּ עֵינַי. וכשַׁבְרִירֵי דִימָמָא, סֻנְוַר לִבִּי וְסֻנְוַרו כִּלְיוֹתַי. חֶזְיוֹנוֹת חָלַמְתִּי בתַּרְדֶּמֶת לַיִל אֲפֵלָה, נְבִיאֲךָ סִפְּרוּ על אודות שִׁמְךָ, ןחַכְמָתְךָ עז עוֹלָם. " סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה, לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי " " בָּרוּךְ אַתָּה אֱלֹהַי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ  בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ " אמן סלה "מֵיְהֹוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ" מִשְׁלֵי כ'

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה

אוֹרִי נַפְשִׁי אוֹרִי נַפְשִׁי, עִמְדִי זְקוּפָה אֶל מול פְּנֵי הבְּרִיאָה, אוֹרִי ברוֹם המַעֲלה. ​​​כְּנֶשֶׁר רַחֲפִי מֻטַּת כְּנָפַיִם, וְעַל אֶבְרָתֵךְ עֶדְנָת גּוֹזָלַיִם. בַּת עֵדֶן יְפַה לְבֹנָה וְזַכָּה. מִנַּחַל עֶדְנַיִךְ רָווּ צוּרַיִךְ. בֶּהָרִים וּבַגִּבְעָתַיִם, אֲהָבֵךְ עַד עֲלֵי שָׁמַיִם. בְּצֵל כְּנָפְך אֶכְסֶה, אַל לַמּוֹט רַגְלִי ואֶטֶּה. בָּךְ כָּבוֹד זָרוּחַ, תחת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן אָשׂוּחַ. הֶעֱצַמְתְּ נִשְׁמַת אִישֵׁךְ, וּנְשַׁמָה לאֶרֶץ נְטוּעַת עֵץ. כִּי תָּבוֹא עַלְמָתִי וְנַּחַל זָךְ עֶדְנִי. תָּבוֹא בִּבְרִיתי וַתַּשְׁקְ בְּאֵר אוֹרי. "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהֹוָה עָלַיִךְ זָרָח" (יְשַׁעְיָהוּ ס')

שחר יָרְדָה נַפְשִׁי אֱלֵי מִדְבָּר, וְכׇל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כְּצִיץ עֻלְפֶּה. נִפְרַדְתָּ מִן העָלְמָא, ונִסְגְּרָה דרכך. עַל מִי אַשְׁקִיף עַתָּה, כְּמוֹ לְעֵת שַׁחַר ואַיֶּלֶת. אֶת קוֹלְךָ אֶשְׁמַע, וַתְּצַו לִי, קוּמָה! וַאֶרְאֶךָּ בעֲרֻגוֹת בֹּשֶׂם בְגַן שֶׁנִנְעַל. הָיִיתָ כַּלְּבָנָה, בָּר כַּחַמָּה. אָנָה אֵלֵךְ? שַׁכּוּלים כֻּלָּם, וְהִנְּךָ מֵאִיר מֵאֵט ומְעַט. מדּוֹבֵב זִיכְרוֹנוֹת,  מֵעִיר שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, חֲלוֹם חָלָמְתִּי וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי לא יְהוֹדְעֻנַּנִי. אשְׁכִּמָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי,  לְךָ אַנְחָתִי. עַל גַּל נָעוּל, בְּמַעְיָן חָתוּם, אֲהַלְלֶךָּ!

 על נהרות בבל ישבו הגולים, בוכים וזוכרים את ציון, את כינורותיהם תלו על האילנות, להחביאם מיד אויב, מתעתעים בם " כׇּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ " (תהילים ק"ב). :איך ישירו ואיך ינגנו על אדמת נֵכָר .. כנאמר " אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק־לְשׁוֹנִי לְחִכִּי " (תהילים קל"ז)  " בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ "

דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי כ 250 שָׁנִים לִפְנֵי חֻרְבָּן בֵּית הַמְּלוּכָה דיבר הוֹשֵׁעַ את דבר אֱלוֹהַּ, כֹּה אָמַר, זָנוּ יִשְׂרָאֵל וְזָנְתָה יהוּדָה וּבְחַטָּאתוֹ חֵטְא הַבָּשָׂר, וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וב י"ג הפרקים מְתָאֵר הַנָּבִיא את כל מַעַלְלֵיהם  עֲוֺנוֹתֵיהֶם  ועֹנֶשׁיהם. ובפרק י"ד וְהוֹשִׁיעָם. וְחֵטְא אֶחָד עוֹדֶנּוּ עֹמֵד וּ " צְפוּנָה חַטָּאתוֹ " על שלא פנו לאֱלוֹהַּ, וביקשו לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. " וַיֵּרַע הַדָּבָר " כי " אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי " וְהסתיר עינו מהם ואמר " כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי " עד אשר רֻחָמָה. וְכל פָּסוּק  וְ רֵעוֹ בכל י"ד הפרקים למען ילמדו תִּקְוָוה אַחַת. וַיֹּאמֶר בסופה, " מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם, כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהֹוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם " וזה המוּסַר  " לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת, יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם ".