התורה הרוחנית

הָאֶחָד לחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי תשפ"ג.   וַיִדְרוֹךְ על אֶרֶץ... וַתִּרְעָד הָאָרֶץ .. תהילים ק"ד "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן, וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו. הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. אָשִׁירָה לַיהֹוָה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי. יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי, אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהֹוָה. יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם." "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה הַלְלוּ יָהּ."

עַל רֹאשׁ הַרְאֵל   חיים נחמן ביאליק בַגַּי כתב:  עַל רֹאשׁ הַרְאֵל, בִּזְרֹעוֹת דַּלּוּ רוֹם וּפְתוּחוֹת, מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי יָמִים עֹמֵד דֹּם אִישׁ שָׂב. בִּשְׂמֹאלוֹ מַטֵּה עֹז וִימִינוֹ תֹּאחֵז לוּחוֹת, מִפָּנָיו נֹגַהּ הוֹד, לוֹ חֲגוֹר – בָּמֳתֵי עָב.  וּלְרַגְלָיו תֻּכּוּ שְׁנֵי עֲנָקִים גְּבוֹהֵי קוֹמָה, יִלָּחֲמוּ בוֹ בָּעֹז, אֵלָיו יַעַרְכוּ קְרָב; בַּקַּרְדֹּם וּבַחֲנִית עֲלוֹת יַעְפִּילוּ רוֹמָה וּגְזֹל מִזְּרוֹעוֹ אֶת־לוּחוֹתָיו – אַךְ לַשָּׁוְא!  כִּשְׁנֵי עַפְעַפֵּי שַׁחַר עֵינָיו תִּבָּקַעְנָה, וּבְעַנְוַת צֶדֶק מִגָּבֹהַּ יַבִּיט בָּם – וּבִרְכֵּי שְׁנֵי עֲנָקִים שַׁחוֹת, אַף תִּכְרַעְנָה – מֵרוֹמְמוּתוֹ הָס! כָּמֹהוּ עוֹד לֹא קָם!

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" על חלקו של הפסוק " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יְהֹוָה ", דוקא אתעכב ואשאל מדוע בסופו כתוב " אֲנִי יְהֹוָה " ? ואסברא מדעתי שכל אדם יודע ואם לאו מוטב שילמד חוק עולם זה, שהכעס והרוגז וחוֹסר הנַחת וכו' כל אלה מסובים וסובבים עלינו ומאכלים את הנשמה שבנו. והרי צוונו לשמור על נפשנו, על זה נתפללה יום וליל. (ויקרא י״ט:י״ח) וכך יִפְסוֹק הפָּסוּק, אהוב את רֵעֲךָ כָּמוֹךָ - כי יש אַב במרום הרואה כל לב ורעדה מפניו כל נשמה, וירא האדם כי ניצת אור נצחו.. כשחר נכון מוצאו. כי הוא הפּוֹסֵק הראשון, עתיק היומין, והדין באחרית הימים .

   ומָה בְּעִנְיַן אִסּוּר האֲכִילָה ? " וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ " לאחר וַיִּיצֶר אֱלוֹהַּ את הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, אָסַר עליו לאכול מעץ הדַּעַת טוֹב וָרָע. מדוע? מה פסול בדַּעַת טוֹב וָרָע? ואֶסְבְּרָא מִדַּעְתִּי אין הפסוק מלמד כי הָאָדָם חָסְרָהּ בו דַּעַת וחׇכְמָה, נַהֲפוֹךְ הוּא, הָאָדָם חָכָם, בינה ודעת לו. יכול הוא לקרוא לכל החיות בשמם ולפי תכונותיהם,  כפי שכתוב: " וַיִּקְרָא הָֽאָדָם שֵׁמוֹת לְכׇל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה ". האדם קיבל ב' משימות בְּעֵדֶן  מִקֶּדֶם , היה עליו לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ, כפי שכתוב: " וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ " אולי? רצה אֱלוֹהַּ למנוע מִמֶּנוּ (או מִאִתָּנוּ) את היכולת בלְהַחְלִיט ולִקְבּוֹעַ מה טוֹב ומה רָע?  כי בְּעֶצֶם זה מקורו. כשהָאָדָם הוא זה, שמחליט וקובע על דעתו מה הוא הטוֹב וּמה הוא הרָע, לעצמו וּזוּלָתוֹ, הוֹ אז יִוָּצֵר הרָע. לכן החלטה זו, ש...