הַשַּׁחַר

---

שחר

---

יָרְדָה נַפְשִׁי אֱלֵי מִדְבָּר,

וְכׇל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כְּצִיץ עֻלְפֶּה.

נִפְרַדְתָּ מִן העָלְמָא, ונִסְגְּרָה דרכך.

עַל מִי אַשְׁקִיף עַתָּה,

כְּמוֹ לְעֵת שַׁחַר ואַיֶּלֶת.

אֶת קוֹלְךָ אֶשְׁמַע, וַתְּצַו לִי, קוּמָה!

וַאֶרְאֶךָּ בעֲרֻגוֹת בֹּשֶׂם בְגַן שֶׁנִנְעַל.

הָיִיתָ כַּלְּבָנָה, בָּר כַּחַמָּה.

אָנָה אֵלֵךְ? שַׁכּוּלים כֻּלָּם,

וְהִנְּךָ מֵאִיר מֵאֵט ומְעַט.

מדּוֹבֵב זִיכְרוֹנוֹת, 

מֵעִיר שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים,

חֲלוֹם חָלָמְתִּי וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי לא יְהוֹדְעֻנַּנִי.

אשְׁכִּמָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי, 

לְךָ אַנְחָתִי.

עַל גַּל נָעוּל,
בְּמַעְיָן חָתוּם,
אֲהַלְלֶךָּ!