ומה בעניין איסור האכילה ?

   ומָה בְּעִנְיַן אִסּוּר האֲכִילָה ?

"וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ"

לאחר וַיִּיצֶר אֱלוֹהַּ את הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן,
אָסַר עליו לאכול מעץ הדַּעַת טוֹב וָרָע. מדוע?
מה פסול בדַּעַת טוֹב וָרָע?

ואֶסְבְּרָא מִדַּעְתִּי

אין הפסוק מלמד כי הָאָדָם חָסְרָהּ בו דַּעַת וחׇכְמָה,

נַהֲפוֹךְ הוּא, הָאָדָם חָכָם, בינה ודעת לו.

יכול הוא לקרוא לכל החיות בשמם ולפי תכונותיהם,

כפי שכתוב:

"וַיִּקְרָא הָֽאָדָם שֵׁמוֹת לְכׇל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה".

האדם קיבל ב' משימות בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם,

היה עליו לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ,

כפי שכתוב:

"וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ"

אולי? רצה אֱלוֹהַּ

למנוע מִמֶּנוּ (או מִאִתָּנוּ)

את היכולת בלְהַחְלִיט ולִקְבּוֹעַ

מה טוֹב ומה רָע?

 כי בְּעֶצֶם זה מקורו.

כשהָאָדָם הוא זה, שמחליט וקובע על דעתו

מה הוא הטוֹב וּמה הוא הרָע,

לעצמו וּזוּלָתוֹ,

הוֹ אז יִוָּצֵר הרָע.

לכן החלטה זו,

שמורה אך ורק לאֱלֹהִים 

היודע כל הָעִתִּים.

ואין זה מתפקידו של הָאָדָם

לְהַשְׁלִיט שִׁלְטוֹן על העוֹלָם,

אֶלָּא רק לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ.

אולי כך רצה?

שלא יעשו לעצמם שם,

כפי שכתוב: 

"נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַֽעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם".

זֹאת וְעוֹד,

"בְּי֛וֹם אֲכׇלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת"

אך הָאָדָם חי עד גיל מוּפְלָג,

אם כך, למה התכוון הכתוב?

אם מסבירים זאת מן הרוח, 

אז האדם הראשון,

בן האֱלוֹהַּ,

היה גָּבוֹהַּ, גָּבוֹהַּ.

 "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ".

ואדם אשר גָּבַהּ רוח,

אין המוות משמעותו בגוף,

כי עם ברוח, מות הרוח.

 ואכן כך קרה, כפי שצִיוָּה!

ברגע שאכל הָאָדָם מעץ הדַּעַת טוֹב וָרָע
 מיד מת הוא מוות רוחני,
ולעולם לא חזר למעמדו,
שהיה לו מבְּרֵאשִׁית.

ועַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה 
עוד מחפשים הם בני האדם,
בני שת, בני האנוש
את דרכם חזרה
לגְּבַהּ הרוח שהיתה.

אך ללא הַצְלָחָה.

ועוד בעניין, מספרי חב"ד ליובאוויטש:
מאמר בלע המוות לנצח

תִּיתוֹרָא דִתְפִילִּין