חֲלוֹם אֶל אֵל

חֲלוֹם אֶל אֵל

הַמַּלְכָּה שָׁלְחָה יְלָדֶיהָ,

אֶל דֶּרֶךְ בה נְשַׁמּה.

עָל נְּהַר הַחַיִּים אֶל נְטוֹעַ עֵץ,

וְמַתָּנָה מאֵל בשְׁתֵּי יָדֶיהָ.

ובמַעֲטֶה מַחֲשַׁכִּים עַל עֲרָבִים,

בְּתוֹכו אָצוּ בין צְלָלי עֳפָאים.

שָׁם יְתנּוּ צִדְקוֹת עוֹלָם,

ליְלָדִים שאָסְפוּ לאִתָּם.

חַרְבוֹתם לא לָמְדוּ,

רק עֵת מִזְמוֹר חָסְרוּ.

ויַחְצוּ השְׁנַיִם את הנְּהַר,

אֶל העוֹלָם שֶׁל המָחָר,

ולא עַבְרוּ יְמֵי בִּכְיָם,

בצַעַר לְהִפָּגֵשׁ עִמָּם.

את צִדְקַת הַחַיִּים נִדְּבוּ,

בְיָדָם הֶעֱנִיקוּ מַשְׁאַבִּים.

ותָּשׁוּב הבְּרָכָה אֶל לִבָּם,

וַתֵּלֶךְ אֶל אֵל נִשְׁמַתם.

כי אֵל חֶסֶד אָתָּה, וְבְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם.