אִשָּׁה

נַשְׁמָתֵךְ בְּמַעֲלֹת הַמִּזְבֵּחַ מִיּוֹם בְּרִיאָתָהּ,

שָׁקְטוּ פָּנַיִךְ בְּדִמְמַת חֶסֶד וּצְדָקָה.

אֵיכָה ​עָצְמַת ​​לִבֶּךְ, וְהֶחֱרַשְׁתְּ עוֹלָם​?

שֶׁהָרֵי זְמַן עַתִּיק יוֹמִין נָתַן דִּינוֹ בָּעֶלְיוֹנִים.

לְעֵת בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲרוֹב יָם,

גָּלַל סֶלַע, בְּצִלּוֹ אֶנָם,

וְנַפְשִׁי אָבְתָה לְחָפְשֵׂךְ,

כִּי שָׁבוּי אֲנִי בְּעֵדֶן גַּנֵּךְ .

שָׂבַעְתְּ מִטּוֹב, מִן שְׁמַיָּא יְהָבֵךְ,

עֵינַי דָּלוּ רוֹם, הוֹד וְהָדָר דְּמוּתֵךְ.

וּבְצֵל כָּנְפֵךְ, אַל נָא תִּמּוֹט רַגְלי וְאֶטֶּה.

אַתְּ אִישָׁהּ עֹצְמָתִית בֶּאֱמֶת!

כֵּיצַד פָּצְעוּ פִּי-הֶם

שָׁרְקוּ וְיָנִיעוּ רָאשֵׁי-הֶם

אַךְ לֹא יַשִּׂיגוּךְ כִּי חָרְקוּ שִׁינֵּי-הֶם.

אַךְ! נוֹתְרָה בַּת-צִיּוֹן לְבַדָּהּ כְּנַחַל עֲזוּב בְּעֵדֶן הַגָּן.

מַלְאָךְ יֶחֱנֶה עַל צַוָּארֵךְ,

וּכְמִקְוֵה מַיִם תָּאוֹר נִשְׁמָתֵךְ.