אִשָּׁה

אִשָּׁה

נַשְׁמָתֵךְ בְּמַעֲלֹת הַמִּזְבֵּחַ מִיּוֹם בְּרִיאָתָהּ,

שָׁקְטוּ פָּנַיִךְ בְּדִמְמַת חֶסֶד וּצְדָקָה.

אֵיכָה ​עָצְמַת ​​לִבֶּךְ, וְהֶחֱרַשְׁתְּ עוֹלָם​?

שֶׁהָרֵי זְמַן עַתִּיק יוֹמִין נָתַן דִּינוֹ בָּעֶלְיוֹנִים.

לְעֵת בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲרוֹב יָם,

גָּלַל סֶלַע בְּצִלּוֹ אֶהְיֶה נָם,

וְנַפְשִׁי אָבְתָה לְחָפְשֵׂךְ,

כִּי שָׁבוּי אֲנִי בְּעֵדֶן גַּנֵּךְ .

שָׂבַעְתְּ מִטּוֹב מִן שְׁמַיָּא יְהָבֵךְ,

עֵינַי דָּלוּ רוֹם הוֹד וְהָדָר דְּמוּתֵךְ.

וּבְצֵל כָּנְפֵךְ אַל נָא תִּמּוֹט רַגְלֶךְ.

אַתְּ אִישָׁהּ עָצְמָתִית בֶּאֱמֶת!

כֵּיצַד פָּצְעוּ פִּי-הֶם

שָׁרְקוּ וְיָנִיעוּ רָאשֵׁי-הֶם

אַךְ לֹא יַשִּׂיגוּךְ כי חָרְקוּ שִׁינֵּי-הֶם.

אַךְ.. נוֹתְרָה בַּת-צִיּוֹן לְבַדָּהּ כְּנַחַל עֲזוּב בְּעֵדֶן הַגָּן.

מַלְאָךְ יֶחֱנֶה עַל צַוָּארֵךְ.

וּכְמִקְוֵה מַיִם,

תָּאוֹר נַשַּׁמְתֵּךְ.