אֶל שְׁתֵּי בְּנוֹתַי יצא קול

שְׁתֵּי בְּנוֹתַי

הֵיכָן הֵן שְׁתֵּי בְּנוֹתַי,

בִּין חֲכָמָה וְדֵּעוֹתַי?

הָאַחַת מִן היָמָּה

וְהַשְּׁנִיָּה כַּנְפוֹתֶיהָ מַעְלָה.

צִרְפוּ כִלְיוֹת וְלֵב לִבְלִי חַת.

וּבִתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, כְּצִבְעֵי הַבְּרִיאָה,

אַתֵּן הַתְּפִלָּה יַהֵל אוֹר בִּרְכַּת יָהּ.

רוּחַ קָדִים תְּהֵא מְעַלּוֹת הַנְּשָׁמָה

וּמִן הַמִּדְבָּר תִּפְרַח הַשְּׁמָמָה.

וַכָּעֵץ נָטוּעַ עַל פַּלְגֵי מַיִם,

מִן עַתִּיק הַיּוֹמִין, אַתֵּן נְבוּאַת עוֹלָמִים.

אֶתְכֶן עוֹד רָאִיתִי
כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה עָלְתָה מַעְלָה,

בְּעוֹזְבָהּ גּוּף וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה.

הֵיכָן אַתֵּן בְּנוֹתַי?

תְּפִלָּה לִי לְאֵל חַי!

עַל הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי מֶשִׁי שִׁמְשֹׁתַיו,

וְבְּעַפְעַפֵּי שַׁחֵר פַּקְּחוּ עֵינַי,

שִׁירַת הַצִּפּוֹרִים בִּזְרַח בְּנוֹתַי.

וַיִּתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ וּכְטַל בִּרְכָתוֹ,

לֶקַח בְּהוֹד אֵד עַלְעַלָּיו

יְלַמֵּד אֱלוֹהַּ וְיָאִיר דְרָכָיו.

לוֹטֶה אוֹר בִּנְשָׁמָה נוֹשְׁנָה.