לְאֶלְעָד צפירה קול השירה

לְאֶלְעָד צפירה!

מִלֵּב אֶל לֵב!

תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ בְּזִימְרַת מַלְאָכְךָ בְּכֵּן קוֹלְךָ.

חוֹבַת נָפֶשׁ קְדוּמָה תִּתְעַנֶּה בִּמְחִילּוֹת תְּשׁוּבָה,

ואָדָם כֵּיצַד יוּכַל הוּא, בְּעֹז כָּל הַשִּׁירָה הַזֹּאת,

שֶׁנִּכְתְּבָה וְנִצְפְּנָה בִּכְמוּסוֹת לֵב, כִּי רַבּוֹ חָכְמָות.

כֵּיצַד יְאַזֵּן צִדְקוֹ וְצְרוּפוֹת לִבּוֹ,

תָּמִיד לָדַעַת בּוֹרֵא מִלְמַעְלָה,

כֵּיצַד לֹא יֻשְׁחַט?

וְהִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ.

אֵל קָרָא עַל צְבָא הַמָּרוֹם,

וַתִּכְרַע בֶּרֶךְ חֵילת הבְּרִיאָה.

שֶׁמֶשׁ תַּתִּיךְ אור,

ממַעֲמָקִים יָרִים לֵב קּוֹל.

ואֶשְׁמַע שַׁאֲגַת הלְבִיאִים,

ובְּקוֹלְךָ עֶדְנַת חַיִּים.

קִוִּיתִי ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָר אֵל יִחַלה,

וְאֶשְׁמֹר מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר,

בִּשְׁמוֹעַ קוֹלְךָ.