לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר

ישנו פסוק חָכָם

שאומר אֱלוֹהִים לעמו יִשְׂרָאֵל

"אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר"

והוא:

"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יְהֹוָה"

וַיִּקְרָא יט:יח.

משמעות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מובנת,

אך התוספת בסופו של הפסוק "אֲנִי יְהֹוָה",

לא בִּינֹתִי לְהָבִין.
ומה אִמְרֵי בִּינָה?

ועל דעתי אסביר:

שעל כן נאמר,
שאת כל מחלוקות לִבְּךָ לְרֵעֲךָ
השְׁלַח עַל אֱלוֹהִים.

וכן יִפְסוֹק הפָּסוּק,
אהוב את רֵעֲךָ כָּמוֹךָ כי יש אַב בשָׁמָיִם

הרואה כל לב והוא הוא הפּוֹסֵק

הראשון והאחרון,

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"

"דְּרָכֶיךָ יְהֹוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי"